תשובה: השבח הוא למעננו, נפש האדם מושפעת ממעשיו, ולכן כדי שנטמיע בתוכינו את תכונת הכרת הטוב אנחנו מודים לבורא על הטובות שנתן לנו, ובנוסף לכך על ידי שאנו מבטאים את גדולתו של הבורא אנחנו מפנימים את  עוצמתו וכך מתגדל הבטחון בו וכך אנו חיים יותר בשלווה ובביטחון בבורא עולם.

אתן לך משל שיש בו כדי להבין את העניין: אדם אחד עזר לי מאוד, עשה לי טובה עצומה. אני יודע שהוא מרגיש מספיק טוב עם עצמו והוא ממש לא מחכה לשבחים ותודות ממני. הוא גם לא התאמץ כדי לעזור לי, כי בשבילו זה היה ממש כלום (למשל, אם הוא נתן לי 10,000 שקלים שהיו חיוניים בעבורי, והוא עצמו מולטי-מיליארדר, כך שזה כמו לקנות מסטיק בשבילו). האם אני לא אודה לו, כי אני יודע שאין לו צורך בכך? לא. ודאי שאודה לו. ולא סתם "תודה", אלא אודה לו שוב ושוב, ובכל פעם שאפגוש אותו בחיי אזכיר לו את הטובה העצומה וההצלה שעשה לי. וגם כשאדבר עם אנשים אחרים, אני אזכר מידי פעם באדם שהציל את חיי, ושאני כל-כך אוהב אותו וקשור אליו, ואזכיר זאת לאנשים שאני מדבר איתם.
כך גם אנחנו - זה אנחנו שמרגישים צורך להודות ולשבח את ה' על כל הטוב שעשה עימנו, ועל גודל החסדים שעשה במשך ההיסטוריה כולה עם עם ישראל, ועל כך שנתן לנו את הזכות להיות בעולם, ולהשתתף בתיקונו ולקרב אותו אל גאולתו.
האמת היא שלא תמיד אנחנו מרגישים כך בצורה טבעית, אבל אנחנו אמורים להרגיש כך, ולכן הנוסח של התפילה הוא מתנה בשבילנו - שנותן לנו פתח להבין מה באמת כל אדם אמור להרגיש. וכך אנחנו צריכים לחשוף בתוכֵנוּ את הצורך להודות ולהלל. וכמו שמודגש בתפילת "נשמת כל חי" (שאומרים בשבת ובחג), ש'אילו פינו מלא שירה כים וכו' וכו' - אין אנחנו מספיקים להודות ולהלל'. מודגש שם שזהו צורך טבעי של האדם להודות.

נקודה נוספת, מלבד הכרת התודה לה': השבח לה', דווקא הוא נותן לנו כוחות להתקדם ולהתעלות. כשאנחנו מכירים בכך שאיננו סתם יצורים מקריים ביקום ענק, אלא אנחנו חלק מיצירה אלוקית מדהימה - זה אומר שיש לנו חלק חשוב וגדול בבריאה. ושיש לנו כוחות גדולים לפעול ולהועיל, שהרי מקור-החיים שלנו זה הקב"ה, שהוא מקור כל הכוחות וכוחו אינו מוגבל כלל.

אם נשים לב, אנחנו משבחים את הבורא בשני סוגי שבחים סוג אחד הוא שבח של גדולה ועוצמה דהיינו שהוא גדול עצום חכם וכו' וסוג שני הוא שבח של "תכונות" כביכול- דהיינו גמילות חסדים ורחמנות- שהוא רחמן גומל חסדים מוחל לחייבים, נדיב וכו'

נתחיל בסוג שבח הראשון שהוא הגדלות החוכמה והעוצמה-  הסיבה שאנחנו משבחים אותו בעוצמה ובגדולה היא למעננו על מנת שנבין את הזכות שנפלה בחלקינו להיות שליחים של בורא כזה גדול ועצום וכך לקיים את המצוות ביתר שלימות ושמחה.

ואילו סוג השבח השני שאנחנו משבחים אותו בסוג שבח של "תכונות" דהיינו שהוא רחמן גומל חסדים וטוב וזה בכדי שנרכוד ==ש את תכונת הכרצ הטוב וכן בכדי שנפנים את מידותיו של הבורא וכך נוכל להשלים את תכליתנו בעולם להתדמות אליו, ולהתנהג גם בחסד וטוב ואהבה.

והמשותף לכל השבחים הוא: כשאנחנו משבחים אותו על גדלותו ועוצמתו וחכמתו וגם על טוב ליבו וגמילות חסדיו אנחנו מתמלאים יתר ביטחון ושלווה כי אנחנו יודעים שיש מנהיג לעולם שלא יעזבנו ושכל מה שקורא איתנו הוא לטובתנו.

ממילא כל שבח שהוא, הוא למעננו ולטובתנו, למען נוכל להשלים את תכלית בריאתנו, והוא להתדמות לבורא יתברך ולהתדבק בו.