) כדור הארץ צריך להיות במרחק מתאים ממרכז הגלקסיה כדי שיוכל לקיים בו חיים. צפיפות השמשות במרכז הגלקסיה גורמת לכך שאזור זה רווי בקרינה מסוכנת. אילו כדור הארץ היה קרוב מדי למרכז הגלקסיה, כמות הקרינה שהיתה מגיעה אליו היתה מונעת כל קיום חיים.

 

2) אילולא חום השמש, לא היו חיים על כדור הארץ. כדור הארץ נמצא במרחק 150,000,000 ק"מ מהשמש. לקיום החיים נחוץ מרחק מתאים מהשמש. מרחק גדול או קטן מדי ימנע קיום מים במצב צבירה נוזלי. אין כאן הרבה מקום למשחק: שינוי של 5 עד 15 אחוז במרחק של כדור-הארץ מהשמש יגרום לקפיאת או התאדות כל המים. אך יותר מכך, מעטפות הקיימות בשמש מונעות ממנה להפיץ קרני גאמא המסוגלות לכלות כל שמץ של חיים.

הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ נעה בין 20-30 מעלות, והיא האידיאלית ביותר לקיום חיים על פני כדור הארץ. בשאר הכוכבים הטמפרטורה גבוהה מאוד או קרה מאוד. אפילו בירח אנו מוצאים 120 מעלות חום!

3) השמש חייבת להיות בעלת פלט אנרגיה יציב כדי לאפשר על כדור הארץ את קיום החיים. אם פלט האנרגיה של השמש היה קטן, אפילו לתקופה קצרה (תופעה לא נדירה כפי הנראה), כל המים על-פני כדור הארץ היו קופאים. מצב זה הוא בלתי הפיך, משום שלאחר הקפיאה, פני השטח הלבנים יגרמו להחזרת אנרגית השמש, והקרח לא יפשיר! כמובן שאם פלט האנרגיה של השמש יגבר, אפילו לתקופה קצרה, כל האוקיינוסים יתאדו והמים יברחו מהאטמוספירה, גם תופעה זאת אינה הפיכה.

4) כדור הארץ הוא מגנט בעל ממדי ענק, המוקף שדה מגנטי חלש. קווי הכוח של השדה הזה נפגשים בשני הקטבים המגנטים של הארץ, הצפוני והדרומי. בשדה המגנטי של כדור הארץ יש שתי חגורות שמגנות גם הן על כדור הארץ מפני החלקיקים החשמליים הקרואים חגורות ואן אלן. החללית "אקספלורר אחד" (1958) היא שגילתה את שתי שכבות החלקיקים, שהם למעשה קרינה רדיואקטיבית מסוכנת, שנפלטו מן השמש, ונלכדו על ידי השדה המגנטי של כדור הארץ בשתי חגורות אלו. האחת במרחק של 15-25 אלף קילומטר, והשניה במרחק 1-5 אלפים קילומטר. לולא חגורות הגנה אלה, היו החלקיקים מגיעים לכדור הארץ והורסים את החיים כאן.

5) גם הגודל של כדור הארץ והגודל של השמש צריכים להכנס לנתון זה. מוכרח שהשמש תהיה בעלת מסה מתאימה. מסתבר ששמש מסיבית מידי פולטת קרינה אולטרה-סגולה רבה מידי, שאינה מאפשרת את קיום החיים. שמש בעלת מסה קטנה מידי תדרוש מכוכב-הלכת להיות קרוב אליה (כדי לקיים מים נוזליים), ולכך מתלוות סכנות רבות מידי, כמו ''נעילת מסלול'', בו רק צד אחד של הכוכב פונה אל השמש (כפי שקרה לירח בסיבובו סביב כדור-הארץ). במצב כזה צד אחד הופך לוהט, השני קופא, והאטמוספירה כולה מתנדפת! ראו באיזה מצב עדין אנו שרויים.

6) כמו כן, כדור הארץ חייב להיות במיקום הולם סביב השמש. כדור הארץ לא יוכל לשמור על אטמוספירה אם המסה שלו קטנה מידי, וימשוך אסטרואידים רבים אם המסה שלו תהיה גדולה מידי. כיצד לדעתכם הגיעו הכדורים הללו, השמש, כדור הארץ והירח, בדיוק למקום והמרחק המתאים במרחבים האין סופיים של החלל?

7) הסתבר שקיימת שכבה בולמת לשמש, עמוק פנימה בשמש, הקרויה "אזור הקרינה". שכבה זאת מקיימת את הלחץ הנחוץ בליבת השמש כדי לשמור על רציפות התהליך התרמוגרעיני שבה. אילו יצאה הליבה מתוך שכבה זו - היתה השמש מתפוצצת ומתפזרת בחלל. היתכן כי מישהו יעז לומר כי במקרה שכבה זאת קיימת, ובמקרה דבר זה נחוץ לקיומה של השמש וכדור הארץ?

8) גם קיום ירח גדול וקרוב אלינו הכרחי לקיומנו. הירח של כדור הארץ הוא יוצא דופן בגודלו ובקרבתו. שני הירחים של מאדים, לשם השוואה, הם סלעים זניחים. מה לכך ולקיום חיים? מתברר כי הירח שמר (ועודו שומר) על יציבות זווית הסיבוב של כדור הארץ סביב עצמו, ביחס למישור הסיבוב שלו סביב השמש. ללא הירח, זווית זו היתה עוברת שינויים רבים במהירות רבה, ולכן לא יכול היה להתקיים אקלים יציב.

אם הזווית היתה מתאפסת, רק צד אחד של כדור-הארץ היה פונה (באופן קבוע) אל השמש, תופעה שתוצאותיה הרות האסון.

9) מסתבר שקיומו של כוכב צדק הכרחי גם הוא לקיום החיים בכדור הארץ! כוכב צדק, בעל המסה המרשימה, משך אליו כפי הנראה אסטרואידים רבים שאלמלי כן היו עשויים לפגוע בכדור הארץ ולהוביל לאובדן החיים. האם יכולים להתקיים חיים בכוכב שאין צדק במערכת שלו, והוא נתון להפגזה חוזרת ונשנית של גופים אחרים? מצד שני, כוכב כמו צדק, אך גדול מדי, או קרוב מדי לשמש, יגרום לאי יציבות במערכת ולקריסתה, או יזרוק את הכוכבים האחרים אל החלל הקר!

על כל אלה יש להוסיף שמספר רב של אסונות אזוריים יכולים להוביל למחיקה כללית של החיים כולם. בין האסונות האפשריים: סופר-נובה (פיצוץ של שמש) בסביבה הקרובה, פגיעה מסיבית של אסטרואיד, שינויי אקלים קיצוניים המובילים לאפקט חממה מוחלט או לעידן קרח אינסופי, וכן הלאה.

10) כדור הארץ סובב סביב עצמו ומשלים סבוב שלם בערך ב- 24 שעות, וזה יוצר את תופעת היום והלילה. כדור הארץ מקיף את השמש אחת ל- 365 יום בערך. אם המהירות היתה נמוכה יותר, כגון 170 קמ"ש, היה אורך היממה מגיע ל-240 שעות, 120 שעות יום ו-120 שעות לילה וחיים לא היו יכולים להתקיים בכדור הארץ! לו היה אורך היום 120 שעות רצופות, השמש  היתה גורמת להתייבשות כל הצמחיה. ומצד שני באותם 120 שעות לילה רצופות, הצמחיה היתה נובלת מחוסר אפשרות להשתמש בקרני השמש. האם יתכן לומר שכל הדיוק הזה נוצר במקרה? מדוע יקרה מצב בו העולם מסתובב סתם כך סביב עצמו וסביב השמש? הרי אנו רואים כאן יד מכוונת בכל רגע!

11) הציר של כדור הארץ נמצא בשיפוע של 23.5 מעלות. זוהי זוית של 23.5 מעלות שבין ציר הסבוב העצמי, לבין משור הסבוב סביב השמש, כל אלה יוצרים את תופעת עונות השנה, קיץ וחורף. אם הציר היה ישר, הכל היה נהפך למדבר ענק, וסמוך לקטבים קרחוני ענק!

12) כוח המשיכה מאפשר לנו יציבות עמידה על פני הקרקע ובלעדיו לא היינו יכולים לבצע את הפעולות הבסיסיות ביותר, כי היינו מרחפים באויר, כפי שקורה על הירח. אך אילו כח המשיכה היה גדול יותר, היינו כבדים כל כך, שהיינו נעשים כולנו מוגבלים, כפי שקורה בכוכב צדק.

היתכן לומר שבמקרה איננו נופלים אל החלל? ובמקרה כח המשיכה עקבי ובמינון המסויים הנחוץ למחייתנו?

13) כמות המים בכדור הארץ חייבת להיות סבירה. מעט מים לא יוכלו לאפשר קיום חיים, אידוי וגשם, אך יותר מדי מים (כלומר, כוכב ללא יבשה) יובילו לאטמוספירה לא יציבה שגם היא לא מאפשרת קיום חיים.

 

14) למעשה, התכונה המפליאה ביותר של המים היא עצם העובדה שהם בכלל נוזלים! כלומר, שהם מסוגלים לזרום! דווקא תכונה זו נראית בעיני חוקרים רבים כמסתורית ביותר. הנוזליות של המים היא אחת החידות המעסיקות היום כימאים ופיסיקאים. המבנה הפיזי התת-מיקרוסקופי של המים והקשרים בין המולקולות שלהם, מיוחדים ושונים מאלה שבכל החומרים הנוזליים האחרים. למשל, בשעה שכל חומר נוזלי אחר זורם , נדחקות המולקולות באופן אקראי, כמעט ללא התקשרות ביניהן. ואילו כשהמים זורמים, חלק מהמולקולות מתקשרות באופן תדיר, יוצרות צברים, הצברים נהרסים וצברים אחרים נוצרים במקומם. רק חלק של מולקולות המים ותרות חופשיות בין הצברים. לאור העובדה הזו צריך בעצם לצפות לכך שהמים יהיו צמיגים או לפחות סמיכים כמו סוכר מומס ולא נוזליים כפי שהם. זוהי תכונה נוספת שברא האלוקים בחומר זה, ומובן לכל מדוע זה כך.

15) אחד הגורמים החשובים ביותר, שבלעדיו אין קיום בכדור הארץ היא האטמוספירה. האטמוספירה זהו אויר דחוס מאוד הנמצא בגובה של עד כ-350 ק"מ מעל פני כדור הארץ. האטמוספירה אינה רק אויר לנשימה, אלא שהיא מווסתת את כל מאזן החום שהוא כה חיוני לחיים על כדור הארץ. כאשר איזור מסוים קר מן הרגיל היא "שולחת" אליו באופן הטבעי ביותר "חזית חמה" של אויר (!) וכאשר ישנו איזור חם מדי, היא "שולחת" אליו "חזית קרה! האם זה קורה בלי תכנון?

לאחר הסינון של כוכב צדק, עדיין מגיעים לכדור הארץ סלעים קטנים יחסית, החודרים במהירות עצומה לכדור הארץ. גופים אלו מהחלל היו יכולים לפגוע בשלוות החיים בכדור הארץ, אלא שהתחככותם עם האויר הדחוס של האטמוספירה מביא אותם לטמפרטורה של אלפי מעלות השורפים אותם מיד. מסתבר שהאטמוספירה מהוה בנוסף לכל, גם הגנה פיזית מפני חדירת גופים זרים לכדור הארץ.

 

16) אך גם קיום האטמוספירה נתון למצב עדין של מרכיבים הדרושים לקיומו בכדור הארץ. אילולא אדי המים מן האוקינוסים, פחמן ומלחים, לא היתה מסוגלת האטמוספירה לשאת עננים ולאזן את החום לתפקד בצורה כה יעילה. די מפתיע, אבל נראה כי אפילו מערכת הלוחות הטקטוניים הכרחית לשמירת יציבות האטמוספירה. המערכת מעורבת בתגובת משוב כימית מורכבת הדואגת, בשורה התחתונה, לכך שכמות גזי החממה באטמוספירה תישאר יציבה. נדמה כי באף כוכב לכת או ירח אחר במערכת השמש לא קיימת מערכת טקטונית. מדובר כאן בתופעה נדירה אך הכרחית.

17) אחת השכבות החשובות ביותר המרכיבות את האטמוספירה זהו ה"אוזון". האוזון בולם את הקרינה האולטרא-סגולית שמפיצה השמש, המסוגלת לגרום בנקל למוטציות סרטניות בעור, לעיוורון ולהתכלות החיים. האם נעז לטעון כי במקרה קיים סביב כדור הארץ "אוזון"?

אילו שכבות הגנה אלו היו מעט יותר עבות הן היו בולעות את קרינת השמש היקרה ולא מאפשרות את קיום החיים.

18) החמצן הכרחי לתהליך הנשימה ולקיום חיים. ללא חמצן, לא ייתכן קיום של צמחים ובעלי חיים. החמצן מצוי באטמוספירה ומהווה כ-21% מנפחה. אל האטמוספירה חוזר החמצן בתהליך הפוטוסינתזה המתרחש בצמחייה הימית וגם בצמחייה היבשתית. בתהליך הפוטוסינתזה משתמש הצמח בפחמן דו חמצני ומשחרר חמצן, מכאן שמחזור החמצן בטבע קשור במחזור הפחמן ובמחזור המים וכל שינוי באחד מהם עלול להשפיע על השני.

אך למה שיהיה קיים מלכתחילה פחמן דו חמצני או חמצן אם אלה לא נבראו? אילולא הבריאה, כל שהיה צריך להיות הוא חלל ריק, ללא חנקן, ללא ארגון, ללא דו תחמוצת הפחמן וללא שאר הגזים החשובים למחייתנו.

אבל גם במים מתרחש אותו תהליך: צמחי המים קולטים את אור השמש יחד עם CO2 ובתהליך של פוטוסינתיזה יוצרים סוכרים לצרכיהם. תוצר הלואי החשוב של תהליך זה הוא חמצן (O2) המומס במים. החמצן חשוב לנשימת הדגים, הם קולטים אותו ופולטים CO2 למים, אשר בו משתמשים הצמחים לפוטוסינתיזה. בצורה כזו מתקבל מחזור מעגלי בו התוצר של האחד הוא הדבר הנצרך של השני...

19) אם כמות החמצן היתה פחותה מ-20%, החיים לא היו יכולים להתקיים ואם כמות החמצן היתה גדולה יותר, כגון 50% היה מתרחש מצב מסוכן, בו בכל הדלקת גפרור, ברק או שריפה, האש לא היתה מתכלה באותו איזור אלא מתפשטת בעזרת החמצן ושורפת כל דבר המסוגל להישרף. אפילו הצתה של גפרור היתה מכלה את כל היערות ואת כל הדברים שיכולים להתכלות על ידי האש.

אם כמות העצים תגדל, יוכל להיות יותר מידי חמצן בעולם, ואם כמות בעלי החיים תגדל, יהיה מעט מידי חמצן בעולם. מחזור החמצן ומחזור הפחמן מהווים גורמים מייצבים בקביעת ריכוז החמצן והפחמן הדו-חמצני באטמוספירה. אפשר ללמוד מכאן גם על ההשגחה של האלוקים על הבריאה בכל עת ושימורה במצבה העדין.

20) עונות השנה, מחזור המים, אלו דברים הכרחיים לקיומינו ולעיתים אנו שוכחים עד כמה כל אלה הכרחיים. כיצד מתרחש המצב, כאילו מעצמו, בו המים מתמחזרים בעצמם על ידי חוקי טבע קבועים מראש? המים במקומות השונים מתאדים ויוצרים עננים בשמיים שמהם יורדים עלינו גשמים. היתכן כי נאמר שמקרה מעורה בדבר?

וכיצד מגיעים אלינו הגשמים? בטיפות. מדוע? מסתבר שאדי המים מתעבים סביב מרכז התעבות שהוא ד"כ גרגיר אבק, ומשקולי מתח פנים, התוצאה היא טפות מים ולא מפלי מים הנופלים עלינו מהשמיים ופוגעים בכל החי. הבמקרה הגשם לא נופל עלינו במפלים? אולי היה שיקול בדבר, כי חשוב שהמים יגיעו עד לצמח הקטן שבצמחים, ושלא יפגעו בנפש חיה?

21) האנומליה המופלאה של המים.

עובדה מעניינת היא שבניגוד לכל חומר אחר, כאשר מים הופכים למוצק, כלומר לקרח, הנפח שלהם גדל ולא קטן כמו שאר החומרים. תופעה חריגה ומופלאה זו מכונה בשם "האנומליה של המים". שום נוזל אחר אינו מתפשט, מתרחב או נהיה קל יותר מהמים כאשר מקפיאים אותו. אך המים, בשונה מכל חומר אחר, מתחילים להתפשט כאשר הם מתקררים לטמפרטורה של מתחת ל-4 מעלות צלסיוס. בהגיעם לנקודת הקיפאון 0 מעלות, הם הופכים לקרח שצפיפותו קטנה מזו של המים. תופעה זו של התפשטות המים סמוך לנקודת הקיפאון, מקנה לקרח את התכונה המופלאה, לצוף על גבי המים (כיון שהמשקל הסגולי של הקרח נמוך משל המים). זוהי אף הסיבה שבקבוק זכוכית מלא מים מתפוצץ בקיפאון.

מסתבר החשיבות של האנומליה של המים עצומה:

בעונות הקרות, פני הים, הנהרות והאגמים הופכים לקרח, בזכות האנומליה של המים, הקרח צף על פני המים במקום לשקוע לתוכו. אם המים היו מתנהגים כשאר החומרים בטבע והיו מתכווצים בהתקררם, היה כל ים הקרח הצפוני קופא, שהרי השכבה החיצונית היתה קופאת ושוקעת, וזו שאחריה היתה הולכת בעקבותיה כי שוב היו מכסים מים את הקרח ששקע ונהפכים גם הם לקרח ושוקעים עד שכל ים הקרח הצפוני היה הופך לקרח מקרקעיתו ועד פניו, גוש כבד. כך היו קופאים מידי חורף גם כל האגמים, הנחלים והנהרות. בהגיע הקיץ היו קרחונים אלה מפשירים, וגורמים לזרמי מים אדירים. זרמים אלה היו מציפים את היבשות, ומסכנים את קיום העולם. וכל זאת מלבד העובדה שהדגים לא היו מתקיימים בתנאים אלה.

אך חוק טבע זה קיים ומאפשר את קיום החיים: בעונות הקרות, פני הים, הנהרות והאגמים הופכים לקרח, והקרח צף על פני המים, כך שהדגים ויצורי המים יכולים לחיות מתחת לשכבת הקרח. ניתן לשבור את הקרח וכך לשתות או להשקות את הצומח. האנומליה של המים היא גם הסיבה לכך שהקרחונים שבקטבים צפים על פני המים (קרחונים שגובהם כמאתיים או שלוש מאות מטרים, ומסתם שוקלים טונות רבות, נישאים שם מעל לפני המים כשראשם "אל השמים" וחלקם התחתון, כשבע שמיניות מאורכם, שקוע בתוך המים).

הקרח מהווה שכבה מבודדת, השומרת על טמפרטורה נאותה לקיום החיים בעומק הים או האגם, אפילו כאשר באטמוספירה יורדת הטמפרטורה עד לעשרות מעלות מתחת לאפס. טמפרטורת המים מתחת לקרחונים היא תמיד מעל לאפס, ויצורים חיים ממשיכים להתקיים בתוכם.

דבר מה הכרחי אחר שמציל את הדגים של הקוטב הצפוני מקפיאה, לאור העובדה שמי מלח קופאים כמה מעלות מתחת לאפס, הוא חלבון מיוחד בדמם אשר מונע מגבישי קרח אינדיבידואליים להתחבר זה לזה וליצור פקק קרח בכלי הדם.

22) כידוע השלג מלא באויר. לכן השלג הוא חומר בידוד יעיל ביותר. וכך, בשעה שהשלג מכסה את את הצמחייה, הוא מבודד אותה ושומר עליה מפני האויר והרוחות הקרות. בשעה שהקור בחוץ הוא 10, 20, 30 מעלות מתחת ל- 0, נשמרת הצמחייה שתחת מעטה השלג בטמפרטורה סבירה ומאפשר לה להמשיך ולהתפתח עד בוא האביב.

 

23) שימו לב שכמות החומרים בעולם מתואמת לצורך האדם. החמצן קיים בכמות הגדולה ביותר, כי האדם זקוק לחמצן כדי לחיות. המים קיימים בכמות הגדולה ביותר אחרי החמצן בעולם, ומובן מדוע. האוכל - פחות, וצריך להתאמץ לעשותו. לאדם יש את החומרים לבנות בית ועליו להתאמץ אפילו יותר להשיגו. רק לבסוף אנו מוצאים בכמות המעטה ביותר זהב ויהלומים. יהלום שאינו יכול להשבר וזהב שהוא מוליך מצויין, ואבנים יקרות הנעימות לעין כמו הזהב, כל אלה בכמויות מעטות מאוד.

שימו לב אף כיצד עצים, אבנים וחומרים פשוטים נפוצים בכל מקום אך מתכות יקרות כמו זהב ויהלומים תמצאו רק במקומות מוסתרים עמוק באדמה... מתכות פשוטות לעומת זאת, נמצא ברשותנו בשפע.

אינכם רואים שזהו מגדל? בראש המגדל נמצא האדם אך כל המגדל הזה, אם תחסר בו רק לבנה אחת, האדם לא יוכל להתקיים.