הנה למשל הבה נבקר בחנות הפירות והירקות השכונתית. פירות וירקות בשלל צבעים מגרים את עינינו ומושכים את תשומת לבנו.
לשם מה כל הצבעים האלה? האם לא היה די בצבע אחיד לכל הפירות והירקות? ומדוע בשלב הבוסר של הפירות, לפני הבשלתם, צבעם של הפירות כולם הוא אחיד: ירוק? האם לא היה פשוט יותר שהצבע הסופי יתהווה מתחילת צמיחת הפרי?

מתברר שרוב הפירות, בשלב שבו הם ראויים לאכילה מיידית, הם צבועים בצבעים עליזים - כתום, אדום, צהוב - כדי לגרות אותנו לאוכלם.
אילו היו כל הפירות צבועים בצבע אחיד, צהוב למשל, היינו אוכלים פחות פירות באופן משמעותי, דבר שהיה גורם לירידה ממשית באחוז הויטמינים והמינרלים בגופינו.
גיוון צבעי הפירות מביא לצריכת מגוון סוגי הפירות ובהם הויטמינים והמינרלים השונים הנדרשים לבריאותינו.
אולם בתקופת הבוסר, כאשר אכילת הפירות טרם הבשלתם אינה מועילה ואף מזיקה לגוף, צבועים כל הפירות בצבע אחיד. לומר: עדיין איני ראוי לאכילה.
ומדוע דווקא בצבע ירוק?
כדי שהפירות ישתלבו בצבע העלים ולא יהיו בולטים לעין. כך יגדל הסיכוי שלא ייקטפו בטרם עת, ויתאפשר להם לגדול כראוי ולהגיע לייעדם.
רק עם הבשלתם מחליפים הם את צבע המסתור הירוק שלהם לצבעים עליזים ומגוונים, זה לאדום, זה לצהוב, וזה לכתום. בכך מבליטים הם את עצמם מבין העלים ומזמינים אותנו לאוכלם - לבריאותינו.

האם יד המקרה היא זו? או שמא מישהו תכנן וביצע זאת עבורינו?

ובעסקינו בפירות, הנה נתון מעניין נוסף.
פריטים רבים ושונים צומחים משרשי העץ: גזע, ענפים, עלים ופירות. דרגת קשיותם של אלה שונה בכל אחד מהם. הגזע קשה יותר מהענף הצעיר; הענף קשה יותר מהפרי; והפרי קשה יותר מהעלה.
ומה קשה יותר מכולם? הגרעין של פירות מסויימים.
למשל, גרעיני השזיף, האפרסק, והמשמש קשים כאבן. וזאת אף על פי שהם נוצרים וגדלים מאותם שרשים וחומרים כמו חלקי הצמח הרכים יותר. ומדוע?

ובכן, מתברר כי מכיוון שבכל פרי מפירות אלה יש גרעין אחד בלבד, קיבלו גרעיניהם הגנה מיוחדת לשימור הזרע שבתוכם, כדי להבטיח את צמיחת דור ההמשך.
וזאת באמצעות עטיפה חזקה וקשה באופן יוצא מן הכלל, השומרת על הזרע מפני נגיסת האדם או כל בעל-חיים האוכל את הפרי.
וראה זה פלא! רק בא הגרעין במגע עם האדמה הרכה, הרי הוא פותח כמו מאליו את עטיפתו הקשה כאבן לשם חיבור זרעו עם האדמה, למען דור העתיד. כיצד? התברר כי חיידקים מסויימים הנמצאים רק באדמה הם היחידים שבכוחם לחדור אל מקום 'התפר' של שני חלקי הגרעין, לפורר את ההדבקה ולהפרידם.

מי תכנן את הגרעין כך, כשני חלקים דבוקים, מיד כשנוצר? הרי הוא מעולם לא היה מחולק לשנים!

רק בפירות בעלי גרעינים רבים, אשר גם אם חלקם יינזקו עדיין יוותרו אחרים המבטיחים את עתיד דור ההמשך, אין דרגת קשיות כזו בקליפת הגרעין. אצל אלו קיימים מנגנוני הגנה אחרים לשימור הגרעינים, כגון:
© טעם דוחה בגרעין, בניגוד גמור לטעמו הטוב של הפרי.
© ציפוי חלקלק של הגרעין, כגון זה הקיים בגרעיני פירות ההדר ובאבטיח, המסייע לו לחמוק ולברוח מהנוגס בפרי וליפול היישר אל האדמה המצמיחה.
© הגנה באמצעות מגן מחומר קשה בסמוך לגרעין, כגון בתפוחי העץ, דבר הגורם לתחושת אי נעימות אצל אוכל הפרי בהגיעו לנקודה זו!
אגב, האם שמנו לב לדוגמה זו של האחדות הקיימת בבריאה, כאשר חלקי הפרי תוכננו בהתאמה מליאה לחוש הטעם של האדם: הפרי - בטעם הנעים לחיך האדם; והגרעין - בטעם דוחה
.

עובדה זו מצטרפת לסדרת העובדות שהוצגו, המצביעות על קיומו של הבורא האחד של עולם החי ועולם הצומח!
באדיבות אתר ההידברות-hidabroot.org